פסק-דין בתיק ב"ל 43555-12-11

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.11.11, אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 19%.

טענות המערער

1 .         לטענת המערער, טעתה הוועדה עת לא העניקה למערער נכות נוספת בגין כל אחד מהשברים בעמוד השדרה, וזאת בהתאם לאחת החלופות הקבועות בסעיף ליקוי 37(8) לתקנות. לדבריו, הוועדה כלל לא התייחסה לטענות המערער בנושא זה, כפי שעלו בעררו.

2.         עוד טוען המערער כי על הוועדה היה להעניק לו נכות גבוהה מ-10% בגין הגבלת תנועות בצורה קלה, וזאת מאחר ונמצא כי יש לו 2 בלטי דיסק. המערער צירף את חוות דעתו של ד"ר וולן.

טענות המשיב

3.         לעמדת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לדבריה, הוועדה התייחסה לחוות הדעת מאת ד"ר וולן, וציינה כי אינה מקבלת את האמור בחוות הדעת, וזאת מאחר וממצאי בדיקתה שונים מממצאיו של ד"ר וולן.

4.         לטענת המשיב, הוועדה פעלה כנדרש עת לא העניקה למערער נכות בהתאם לסעיף ליקוי 37(8), שכן סעיף זה מדבר על שבר של גוף חוליה שמתרפא. בפני הוועדה לא הוצג כל מסמך רפואי בדבר שבר בגוף חוליה, אלא מסמכים בדבר שברים של הזיזים הרוחביים. ב"כ המשיב הוסיפה וציינה כי אף ד"ר וולן בחוות דעתו לא המליץ על הענקת נכות נוספת בגין סעיף 37 (8).

הכרעה

5.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

6.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד'  213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7.         מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן -

"בבדיקה: ע"ש מותני, ללא ישור לורדוזיס, ללא ספזם. שרירים פרווטוברלים טווח תנועות: כיפוף מגיע עם קצות אצבעות עד 1/3 אמצעי של שוקיים. יישור °10, הטייה °20. כל צד SLR °90 דו"צ. כח גס שמור, תחושה תקינה, החזרים שווים ותקינים דו"צ.

מיפוי עצמות 7.12.09 - מוקדי קליטה, זיזים רוחביים, 10 T - 12 T מימין ו- 3 L משמאל מתאימים לשברים. CT ע"ש מותני 18.1.10 - בלט דיסק מרכזי 3 L - 4 L".

8.         בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא -

"לאור ממצאי הבדיקה הקלינית, הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג I, לפיה נכות 10% לפי סעיף 37(7)(א) המתאימה למצבו. בנוסף, הנכות בתחום א.א.ג עבור טנטון 10% לפי סעיף 72(4)ד' II אשר נקבעה בוועדת ערר ב-01/11. הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר וולן מ- 27.9.11, ואינה מקבלת אותה מאחר וממצאי בדיקת הוועדה שונים מהממצאים בבדיקתו".

9.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, מצאתי כי יש לקבל את טענת ב"כ המערער, שלפיה לא התייחסה הוועדה כנדרש לטענות המערער כפי שהועלו בסעיף 2 ג' לכתב הערר מיום 19.8.11 לגבי הענקת נכות נוספת בגין השברים בעמוד השדרה, תוך התייחסות לחלופות הקבועות בסעיף 37(8) לתקנות. החלטת הוועדה נעדרת התייחסות מפורשת לטענות המערער לגבי הענקת נכות אורטופדית נוספת, בהתאם לסעיף 37(8).

לפיכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס לטענות המערער כפי שהועלו בסעיף 2 ג' לכתב הערר, מיום 19.8.11. הוועדה תנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

10.        באשר לטענות המערער כי הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות הדעת מאת ד"ר וולן, דין טענה זאת להידחות. הוועדה ציינה כי ממצאיה אינם תואמים את ממצאיו של ד"ר וולן, ודי בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה.